<h1>חוקות הדיינים סימן ל"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אסור לדיין שיקח שוחד אפילו מב' בע"ד לזכות את הזכאי ולחייב את החייב שנא' [שמות כ"ג] ושוחד לא תקח ואם נתברר הדבר בעדים שנטל שכר בשביל שדן אותם דיניו בטלים ואם הוא חשוד להיות נוטל שכר לדון דיניו בטלים כמ"ש (בפ"ק) [בפ"ב] דקידושין [נ"ח ע"ב] ומ"מ אם נטל שכר בטלה אעפ"י שאינו נאה לדיין שנוטל שכר לדון דינו דין ודוקא בביטול שאינו ניכר שהוא מרויח דבהא ודאי אין לו ליטול אבל אם היה דין שהביטול שלו הוא ניכר לב"א דודאי אפילו לא היה דן היה מרויח במלאכתו בזה ודאי הוא מותר ליטול שכר לדון. ואפילו שוחד דברים יש לו לדיין למנוע עצמו מהם משום מדת חסידות כיצד שאם הדיין רוצה לעבור נהר או ליכנס בקרון ותפס בידו בעל הדין וסייעו כדי להעבירו או שהיה לו נוצה על ראשו או על בגדו של דיין ובא בע"ד וסלקו ממנו או שרקק הדיין ובא בע"ד וכסהו בעפר וכל כיוצא בזה שעשה לו שום הנאה זהו שוחד דברים ויש מי שכתב שאם היה דיין אחר עמו אינו נפסל לדונו בשביל זה אבל אם הוא יחידי נפסל ואם הדיין נוטל שום כלי או שום דבר מבעל הדין בשאלה הרי זה פסול לדונו מפני שנראה כנוטל שוחד ממו בד"א בשאין לו לדיין שום דבר שאם יצטרך זה שום דבר שיטלנו אבל אם יש לו דברים שזה ג"כ היה צריך אותם היה משאיל אותו לו הרי זה כשר לדון כך מפורש בבכורות [כ"ט ע"א] ובמס' סנהדרין בפ"ק [ח' ע"א].
